שמות, פרק י״ט, פסוק י׳

לקראת קבלת התורה קיים פער עצום בין המדרגה האנושית להתגלות האלוהית, ולכן ה' מסכים לבקשת ישראל לשמוע את הדיברות ישירות ומורה למשה לֵךְ אֶל הָעָם כדי להכין אותם בקפדנות למעמד. הציווי וְקִדַּשְׁתָּם משמעו זימון והכנה מעשית, הדורשים פרישה מוחלטת מטומאה ורחיצת הגוף, לצד התרוממות רוחנית פנימית ותיקון המידות. זמן ההכנה שהוקצב הוא הַיּוֹם וּמָחָר כדי לאפשר היטהרות מספקת ומתוך שאיפה שקדושה זו תמשיך להאיר גם בחיי השגרה, אף על פי שמשה החליט מדעתו להוסיף יום הכנה שלישי. כחלק מהתהליך נדרשים ישראל וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם, חובה הכוללת הלכתית גם את טבילת כל הגוף במקווה ונועדה לשמש סמל חיצוני לכבוד כלפי ה' ולטהרת הנפש. בעוד שמשה הופקד על קידוש הכלל, פעולת הכיבוס הוטלה על העם עצמו כדי ללמד שעל כל יחיד מוטלת האחריות האישית לנקות את מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו המשמשים כלבוש לנפשו.