שמות, פרק י״ט, פסוק כ״ג

משה מביע פליאה על הצורך באזהרה נוספת, וטוען כי לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינַי משום שהם כבר הוזהרו ועומדים באיסורם. הוא מזכיר את הציווי הקודם הַגְבֵּל אֶת הָהָר, שמשמעותו יצירת גבול המפריד בין העם להר, ואת ההוראה וְקִדַּשְׁתּוֹ, שנועדה להכריז עליו כאדמת קודש שהנוגע בה ימות. משה סבור שאין סכנה שהעם יפרוץ את הגבול, בין אם בשל האזהרה הקיימת ובין משום שהמעמד הרוחני עקר מליבם כל רצון טבעי להמרות את פי ה'. למרות זאת ה' מתעקש על אזהרה שנייה, שכן הוא יודע כי תשוקתם העזה של העם לראות את השכינה עלולה לגרום להם לאבד את שיקול דעתם ברגע האמת ולחצות את הגבול.