שמות, פרק י״ט, פסוק ב׳

היציאה לדרך, המודגשת במילים וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, מבטאת תהליך של תשובה והתנתקות מחולשה רוחנית, אף שיש המסבירים זאת כפירוט כרונולוגי גרידא של המסע. לאחר מכן וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר מתוך ענווה והפקרת עצמם כמישור פתוח, צעד המהווה תנאי הכרחי לקבלת התורה. המעבר ללשון יחיד במילים וַיִּחַן־שָׁם יִשְׂרָאֵל מעיד על הפיכתם מעם מפולג לישות אחת המאוחדת בלב אחד, ויש הסבורים כי הדבר מתאר את המנהיגים שחנו בקרבת מקום בעוד שאר העם ניצב מאחור. לבסוף הם חנו נֶגֶד הָהָר, כלומר פנו לצד מזרח, וכאות ליראת כבוד הפנו את פתחי אוהליהם ישירות אל ההר הנמוך, ששיקף להם את מידת ההכנעה הרצויה לפני ה'.