רגע לפני פסגת ההתגלות האלוהית, נדרשים בני ישראל לעבור תהליך מקיף של הכנה גופנית, תודעתית ורוחנית. הציווי וְהָיוּ נְכֹנִים טומן בחובו דרישה להזדככות מוחלטת. במישור המעשי, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהנכונות מתבטאת בפרישה מן האישה, כדי שהגוף יהיה טהור ומוכן לקבלת נבואה פנים אל פנים תוך שימוש בחושים הפיזיים [ספורנו, ביאור יש"ר, ברכת אשר]. יש הסבורים כי ההכנה כללה גם הימנעות משינה בלילה שלפני המעמד, בדומה לכהן הגדול בליל יום הכיפורים, כדי שהעם יהיה דרוך ומצפה לשמיעת קול ה' בבוקר [אבן עזרא, תולדות יצחק]. במישור התודעתי, ההכנה נועדה לנתק את העם מהגשמיות ולכוון את מחשבתם לאביהם שבשמים [הכתב והקבלה], וכן להעניק להם חוסן נפשי כדי שלא יצאו מדעתם לנוכח המראות והקולות הפלאיים שיתגלו להם לפתע [העמק דבר].
התאריך המיועד להתגלות נקבע לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, שהוא היום השלישי מאז ניתנה האזהרה לעם. הפרשנים מסכימים כי יום זה חל בשישה בחודש סיוון, ביום השבת [רש"י, חזקוני, קאסוטו]. חלק מן המפרשים מציינים כי משה רבנו הוסיף יום אחד של הכנה מדעתו מתוך קל וחומר, וה' הסכים על ידו [מזרחי, ריב"א]. אגב כך, המסורה מציינת כי המילה הַשְּׁלִשִׁי השנייה בפסוק נכתבת חסרה, ללא האות יו"ד [מנחת שי].
התיאור כי יֵרֵד יְהֹוָה מעורר דיון תיאולוגי מעמיק, שכן השכינה אינה נתונה לגבולות של מעלה ומטה. יש המפרשים כי ה"ירידה" אינה אלא התגלות והתפשטות של האור האלוהי, שהיה עד כה נסתר ומצומצם, אל תוך גבולות ההשגה השכלית והחושית של האדם [הכתב והקבלה]. אחרים מסבירים כי השכינה אינה שורה באמת על עצים ואבנים של הר גשמי, אלא שהדבר רק נראה כך לעיני העם, בעוד ה' נותר כביכול על מרכבתו העליונה [אלשיך]. מנגד, ישנה דעה ולפיה הירידה אינה של הקב"ה בעצמו, אלא של מלאך שלוח [רשב"ם]. מאחר שהעם כולו עתיד לחוות נבואה שוויונית, אך אינו נמצא במדרגתו הגבוהה של משה, ההתגלות חייבת לעבור דרך מסכים וללבוש צורה של ירידה אל כלי הקיבול האנושיים [מלבי"ם].
ההתגלות מתרחשת לְעֵינֵי כׇל־הָעָם. הפרשנים מדגישים כי העם לא ראה את מהותו ועצמותו של ה', שהרי נאמר "כי לא יראני האדם וחי", אלא חזה במראה כבוד ה' שהופיע כאש אוכלת בראש ההר או כעב ענן [רמב"ן, הטור הארוך, קאסוטו]. הביטוי מדגיש את השתתפותו של העם כולו, ומלמד על נס כפול שהתרחש במעמד זה: במישור הפיזי, הקב"ה ריפא את כל בעלי המומים בעם – לא היו בהם עיוורים, חירשים או אילמים, כתשובה לרצונם "לראות את מלכנו", כך שכולם יכלו לחוות את ההתגלות במלואה [רש"י, שפתי חכמים, חב"ד]. במישור הרוחני, העם עבר תהליך של זיכוך עמוק שריפא אותם מכל פגם רוחני קודם, והשיב אותם למצב של תמימות וטהרה שאפיין את אדם וחוה לפני חטא עץ הדעת, ובכך הפכו לאומה של צדיקים גמורים [חב"ד].
יש המוצאים בפסוק רמז לזכות אבות שעמדה לישראל באותה שעה: ההכנה וההשכמה בבוקר הן כנגד אברהם, קול השופר שיישמע בהמשך הוא כנגד יצחק, והיציאה מן המחנה לקראת האלוהים היא כנגד יעקב. זכויות אלו חברו יחד כדי להעניק את כתר התורה לכלל ישראל בשווה [צרור המור].