מעמד הר סיני מביא את בני ישראל לנקודת שיא רוחנית, שבה הנוכחות האלוהית יוצרת משיכה עזה וסקרנות עצומה. רגע לפני מתן תורה, ה' שולח את משה להזהיר את העם פעם נוספת מפני חציית הגבולות הפיזיים וההכרתיים שנקבעו להם.
הפרשנים עומדים על השאלה מדוע נדרשת אזהרה נוספת, שהרי העם כבר הוזהר קודם לכן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאזהרה החוזרת נועדה להתמודד עם טעויות אפשריות של העם בשעת מעשה. בני ישראל עלולים לחשוב שמאחר שהם זוכים כעת להתגלות ישירה, הם הגיעו למדרגתו הנבואית של משה ומותר להם לעלות אל מעבר למחיצתו [ספורנו, מלבי"ם]. ייתכן גם שיראו את משה עולה להר ויסיקו שהאיסור בוטל [נחלת יעקב], או שיחשבו שהתרחקות האש האלוהית לפסגת ההר הופכת את מורדותיו לבטוחים [מלבי"ם]. משה עצמו תמה בתחילה על הצורך באזהרה נוספת, שכן סבר שיישאר עם העם למטה וימנע מהם לעלות. אולם ה' מבהיר לו שהוא עתיד לעלות להר, ולכן חובה עליו להזהירם כעת, בטרם יישארו ללא מנהיג שיעצור בעדם [רא"ש, דעת זקנים, הדר זקנים]. כמו כן, יש ערך רב להדגשת האזהרה ממש בשעת המעשה [קאסוטו], כדי להבהיר את חומרת עונש המוות הכרוך בכך [משכיל לדוד].
המילה הָעֵד פירושה התראה [רש"י, חזקוני, שטיינזלץ], והיא משתמשת בלשון עדות משום שאזהרות רשמיות נעשות בדרך כלל בפני עדים [שפתי חכמים].
החשש המרכזי מבוטא במילים פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת. הפרשנים מסכימים כי הסכנה אינה נובעת ממרד, אלא להפך – מתוך אהבה, תשוקה עזה וסקרנות לראות את הכבוד האלוהי ואת המראות העל־טבעיים [אבן עזרא, רלב"ג, שטיינזלץ, ביאור יש"ר]. עוצמת הכיסוף עלולה להיות כה גדולה, עד שיהיו מוכנים למות ובלבד שיזכו להציץ באור האלוהי [אור החיים].
הפועל יֶהֶרְסוּ זוכה למספר התייחסויות. במישור הפיזי, משמעותו עזיבת מקום העמידה המותר ופריצת הגבול קדימה [רשב"ם, אבן עזרא, ביאור יש"ר]. העם עמד בסדר מסוים, כמו חומה אנושית, והתקדמותם תהרוס ותפרק את המבנה הזה [רש"י, בכור שור, שד"ל], כאשר פשוטי העם עלולים לדחוף ולפרוץ דרך אנשי המעלה שעמדו בשורות הקדמיות [העמק דבר]. במישור הרעיוני, ההריסה מבטאת סכנה של טשטוש הגבול בין האנושי לאלוהי [קאסוטו], ואף אזהרה מפני ניסיון חקרני לתפוס את האלוהות בחושים ולדמיין לה צורה גשמית, דבר המהווה הריסה של האמונה [מלבי"ם].
תוצאת הפריצה תהיה וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב. כפשוטו, מדובר במגפה גדולה או פגיעה קטלנית מהאש ומהשומרים [בכור שור, שטיינזלץ]. המילה רָב באה ללמד שאפילו הגדולים והחשובים שבעם לא יינצלו אם יחצו את הגבול [אור החיים]. מנגד, פרשנים רבים מדייקים מלשון היחיד של המילה שגם אם ייפול רק אדם אחד, הרי הוא נחשב לפני ה' כאובדן של המון רב [רש"י, שפתי חכמים]. נפילתו של יחיד מישראל במעמד זה שקולה לפגיעה בכל מעשה בראשית [רבנו בחיי], שכן קיום העולם כולו הותנה בכך שכל עם ישראל, ללא חיסרון של איש, יקבלו יחד את התורה. אם אדם אחד יחסר, קבלת התורה תיעצר והעולם ישוב לתוהו ובוהו [חתם סופר].