רגע לפני מעמד הר סיני, משה משמש כחוליה המקשרת בין הציווי האלוהי לבין ההכנה של בני ישראל. פעולותיו נועדו להביא את העם למצב של מוכנות פיזית ותודעתית לקראת קבלת התורה, תוך יישום מדויק ונאמן של הוראות ה׳ [קאסוטו].
וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם: הדיבור האלוהי שציווה על משה לרדת אל העם נאמר לו בעודו נמצא על ההר [רמב"ן, הטור הארוך]. משה פעל באופן מיידי וירד אל העם שעמד סמוך להר וציפה לשמוע את דברי ה׳ [העמק דבר]. הפרשנים מסכימים כי משה לא פנה לביתו או לעסקיו הפרטיים, אלא הלך במישרין אל הציבור [רש"י, רמב"ן]. עסקיו של משה לא היו ענייני חול, אלא עבודתו הרוחנית האישית והתעלותו בהר. אף על פי כן, כמנהיג, הוא זנח את ענייניו הרוחניים הנשגבים כדי לטפל בצרכים הבסיסיים של העם. בכך הורה משה דרך לדורות: על האדם, ובוודאי על מנהיג הציבור, להקדים את הטיפול בצרכיו של הזולת על פני השלמות הרוחנית של עצמו [פרדס יוסף, חומש קה"ת]. מבחינת לוח הזמנים, ירידה זו התרחשה ביום הרביעי לחודש סיוון [חזקוני].
וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם: משה העביר לעם את דבר ה׳ כהווייתו, ומרגע זה החלו לפרוש מחיי אישות [העמק דבר]. פעולת הקידוש מתפרשת גם כהשתדלות מצדו של משה, שפעל לרומם את העם עד שהסכימו לקבל עליהם ברצון את קדושת התורה והמצוות [הכתב והקבלה]. הכתוב מציין שמשה קידש את העם, ולא שהעם התקדש מעצמו. הדבר מצביע על כך שמשה השפיע עליהם באופן אקטיבי; באמצעות דבריו חוצבי הלהבות הוא חדר ללבבם, וטיהר אותם לא רק במעשה החיצוני של הפרישות, אלא גם במחשבותיהם ובהרהורי ליבם [העמק דבר].
וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: העם החל לעסוק מיד בניקיון בגדיו [העמק דבר]. אף על פי שבדרך כלל טהרה דורשת רחיצה המסתיימת בערב אותו היום, כאן הוקצב לעם זמן ממושך יותר של שלושה ימים. הסיבה להרחבת הזמן נובעת מנוכחותו של ה"ערב רב" בתוך העם, מה שדרש פרק זמן ארוך יותר להכנה ראויה [חזקוני].