רגע לפני כריתת הברית ההיסטורית בהר סיני, משה יורד מן ההר ומתחיל בתהליך העברת ההצעה האלוהית לאומה. חזרתו של משה אל המחנה התרחשה באותו היום שבו עלה, והוא ניגש מיד למלאכת התיווך [אבן עזרא, חזקוני, קאסוטו].
כאשר משה מגיע, הוא פונה תחילה אל ההנהגה: וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם. פנייה ייעודית זו לזקנים נובעת ממספר סיבות. ראשית, הזקנים הם החכמים והשופטים שבידם נתונה הסמכות לייעץ ולקבל החלטות [רמב"ן, ביאור יש"ר], ותפקידם היה להעביר את ההצעה הלאה אל בתי האבות שתחת הנהגתם [קאסוטו]. שנית, הפנייה מצביעה על חלוקה רעיונית בהעברת המסר: בעוד שלהמון העם העביר משה מסרים פשוטים על טובות מוחשיות, לזקנים וליחידי הסגולה הוא מסר את סודות החכמה והייעוד הרוחני העמוק של התורה [צרור המור, מלבי"ם]. גישה נוספת חושפת צעד פסיכולוגי מחושב של משה; מתוך חשש כבד שהעם עלול לסרב לקבל את התורה, הוא נמנע מלפנות ישירות להמון. הוא קרא לזקנים והושיב אותם לפניו במעמד כל העם, מתוך ביטחון שהזקנים ישיבו תשובה חיובית וראויה, ובעקבותיהם ייטה העם כולו להסכים [אור החיים, ברכת אשר].
פעולתו של משה מתוארת במילים וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם. ביטוי זה אינו מסמל רק מסירה טכנית של מידע, אלא נושא משמעויות עמוקות. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות הביטוי היא הענקת בחירה חופשית. משה מניח את הדברים ברשותם, ללא כפייה, כדי שיבחרו באופן מידי ומרצונם החופשי אם לקבל עליהם את הברית [רמב"ן, שד"ל, ביאור יש"ר]. בנוסף, משה לא רק ציטט את דברי ה', אלא פירש, הבהיר וסידר אותם לפניהם בבהירות, כמו שולחן ערוך, כדי שיבינו לעומק את גודל המשימה המוטלת עליהם [רש"ר הירש, העמק דבר].
כיוון פרשני שונה מצביע על כך שהמילה "וישם" מתייחסת ספציפית למסירת התורה שבעל פה. בעוד שהתורה שבכתב נאמרה לכלל ישראל, ההסברים והפירושים שבעל פה נמסרו על ידי משה ישירות לזקנים בלבד, ומהם עברו לעם [רב סעדיה גאון, אבן עזרא, העמק דבר]. יש המציינים כי הדברים נמסרו לזקנים בעל פה, בעוד אחרים סבורים שהם הוצגו בספר כתוב [אבן עזרא הקצר, הטור הארוך]. דעה נוספת גורסת כי בעוד שאת התורה שבכתב קיבלו ישראל מיד ובשמחה, הם היססו לקבל את התורה שבעל פה בשל ריבוי המצוות הקשות שבה, ונדרשו לשכנוע נוסף [צאינה וראינה].
משה מקפיד למסור אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה', ללא כל חיסרון או תוספת משלו [אור החיים], כאשר הכוונה היא לתנאי הברית המדויקים שפורטו בפסוקים הקודמים [ברכת אשר]. בסופו של דבר, למרות שמשה הפנה את הדברים לזקנים, העם כולו זיהה את גודל השעה, לא המתין לתשובת ההנהגה, וקפץ להשיב פה אחד ובאחדות מוחלטת כי הם מקבלים עליהם את כל דברי ה' [אור החיים, רמב"ן, צרור המור].