מעמד הר סיני דורש הצבת גבולות ברורים, ואזהרה זו מופנית דווקא אל האליטה הרוחנית של העם, כדי להדגיש שקרבה יתרה אל הקודש מחייבת משנה זהירות. גם מי שרגיל לעמוד לפני ה', נדרש כעת להכרה מחודשת במגבלותיו ובמעמדו.
המונח הַכֹּהֲנִים בפסוק מעורר שאלה, שהרי הכהונה טרם ניתנה לבני אהרן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לבכורות, שכן לפני הקמת המשכן עבודת הקורבנות הייתה מסורה בידיהם [רש"י, אבן עזרא, רשב"ם, שד"ל, בכור שור ועוד]. דעה אחרת גורסת כי התואר מכוון כלפי בני אהרן, ובפרט נדב ואביהוא, שנקראו כך על שם עתידם ככהנים [רבנו בחיי, רלב"ג, תורה תמימה, ברכת אשר]. פירוש נוסף מזהה את הכהנים עם שבעים הזקנים שהיו בכורות, או עם השרים והשופטים [חזקוני].
על המילים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה' ניתנו שני כיווני פירוש עיקריים. הכיוון הראשון מתייחס לתפקידם הפולחני: אלו האנשים שרגילים לגשת אל המזבח ולהקריב קורבנות [רמב"ן, רש"י, שד"ל, קאסוטו], או לגשת אל ה' כדי ללמוד וללמד דינים [חזקוני]. הכיוון השני מתייחס למיקומם הפיזי במעמד הר סיני: הם אלו שעמדו בשורה הקדמית ביותר, בתחילת הגבול וקרוב אל הכבוד, לפני שאר העם [אבן עזרא, אור החיים, שד"ל, ביאור יש"ר, שטיינזלץ].
הדרישה מהם היא יִתְקַדָּשׁוּ. משמעות ההתקדשות כאן היא כפולה: מחד גיסא, הכנה תודעתית של עמידה במורא, באימה ובמחשבה טהורה [אבן עזרא, העמק דבר, שד"ל, בכור שור]. מאידך גיסא, זוהי דרישה לפרישות פיזית וריסון עצמי. הפרשנים מדגישים כי האזהרה נועדה למנוע מהם לסמוך על מעלתם ועל חשיבותם. דווקא בגלל שהם קרובים אל ה', הם עלולים לטעות ולחשוב שלהם מותר להרוס את הגבול ולעלות בהר. לכן הם מוזהרים שמקומם מוגבל, וכפי יתרון המעלה, כך תגדל הפרישות הנדרשת מהם, בבחינת "בקרובי אקדש" [אור החיים, רש"י, ביאור יש"ר, חזקוני]. בתרגום הארמי, המילה תורגמה באופן חריג ל"יתקדשון" (ולא "יזדמנון" כבשאר העם), כדי לבטא את קדושתם היתרה של הכהנים [נתינה לגר].
האזהרה מסתיימת באיום פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם ה'. מילה זו מבטאת סכנה של פגיעה והרג, בדומה לפרצה הנעשית בגדר [רש"י, בכור שור, שטיינזלץ]. יש כאן עיקרון של מידה כנגד מידה: אם הם יפרצו את הגבול שהוצב להם, ה' יפרוץ בהם [קאסוטו]. מעבר לפגיעה הפיזית, ישנה גם סכנה רוחנית: כאשר אדם פוגש בעוצמת גילוי השכינה ללא הכנה ראויה, אור פני מלך חיים עלול להפוך לו לרועץ ולסכנה [העמק דבר]. יש המקשרים אזהרה זו למיתת נדב ואביהוא, ומסבירים כי ה' אכן פרץ בהם, אך המתין עם העונש עד ליום השמיני למילואים כדי שלא לערבב את שמחת מתן תורה [רבנו בחיי].