טבעו של עץ הגפן שונה משאר העצים, שכן ערכו טמון בפריו ולא בעצתו. הפרשנים מסכימים כי השאלות הרטוריות מדגישות את חולשתו הפיזית של עץ הגפן, אשר נותר רך וחלש גם בבגרותו ולכן אינו ראוי לשום שימוש מעשי או בנייה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
קיימת הדרגתיות בחוסר התועלת של העץ. מובן מאליו שלא ניתן לקחת ממנו עֵץ לַעֲשׂוֹת לִמְלָאכָה כדי לגלף כלים או לבנות רהיטים, אך מעבר לכך לא ניתן אפילו ליצור ממנו יָתֵד, שהיא כעין מסמר [מצודת ציון], כדי לתלות עליה דברים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
כמו כן, העץ אינו מסוגל לשאת משא של כָּל כֶּלִי. משמעות הביטוי היא שום כלי, אפילו הקטן ביותר [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. ניסוח זה משמש כשלילה כללית ומוחלטת המבהירה כי העץ אינו יכול לשמש כמתלה לשום חפץ שהוא [מלבי"ם].
מתוך כך עולה כי כאשר הגפן מפסיקה להניב ענבים, היא אינה מרוויחה דבר. העץ שלה אינו מתעבה ומתקשה כדי לשמש כחומר גלם למלאכה, אלא פשוט מאבד את ייעודו היחיד ועומד בשיממונו מבלי לעשות פרי [מלבי"ם].