הופעת נבואה זו נועדה להפריך תקוות שווא שניקרה בלב שומעיו של הנביא. הזקנים ששמעו את דבריו הקודמים נטו לחשוב כי ה' יחמול על חלק מאנשי ירושלים, מתוך ציפייה שמאותם גולים עתידים לצאת בעתיד מנהיגים יראי ה'. משום כך, וַיְהִי דְבַר ה' אל הנביא כעת, כדי להבהיר את מצבה האמיתי של האומה באמצעות משל עץ הגפן [אברבנאל].
הנבואה נמסרת כדי להמחיש שעם ישראל נמשל לגפן. ייחודה של הגפן אינו בעץ שלה, שאינו צולח לשום בנייה או מלאכה, אלא בפירותיה ויינה, המסמלים את המעשים הטובים ואת עבודת ה'. כאשר האומה נוטה מן הדרך, היא מאבדת את ייעודה ונותרת כעץ חסר תועלת שנועד לשרפה. האש שכבר אכלה את קצות העץ מסמלת את האויבים שהחריבו את שבטי ישראל בעבר, בעוד שמרכז העץ החרוך מסמל את ירושלים. התגלות הדיבור האלוהי כאן באה ללמד שאם תושבי ירושלים לא חזרו בתשובה כשהיו בארצם בשלמותם, קל וחומר שלא יעשו זאת כעת לאחר שהוכו, ולכן הם עתידים להישמד כליל בידי מלך בבל [אברבנאל].