משל עץ הגפן מציג טיעון הגיוני חריף הממחיש את חוסר התוחלת שבו, ממצב של שלמות ועד למצב של כליון. הפרשנים מסכימים כי הכתוב מתבסס על היגיון של קל וחומר: עץ הגפן, אפילו בִּהְיוֹתוֹ תָמִים, כלומר כאשר היה שלם, לא היה ראוי לשמש לשום מלאכה או יצירה. מתוך כך נגזרת המסקנה המבוטאת במילים אַף כִּי, שמשמעותן קל וחומר וכל שכן [רש"י, מצודת ציון]. אם העץ לא צלח לדבר בהיותו שלם, קל וחומר שאינו ראוי לשימוש לאחר שאֵשׁ אֲכָלַתְהוּ, כלומר שרפה אותו, וַיֵּחָר, והוא התייבש ונחרך [מצודת ציון, מצודת דוד].
ברובד הסמוי, משל העץ השרוף משקף את מצבו הרוחני והפיזי של עם ישראל [רד"ק]. כאשר העם היה במצב שלם וישב בבטחה בארצו, הוא סירב לחזור בתשובה למרות אזהרות הנביאים והייסורים שהביאו עליו אויביו. קל וחומר כעת, כאשר אש החורבן כבר כילתה את סביבותיהם והחריבה את רוב הארץ מלבד ירושלים. במקום להתעורר לתשובה, העם הקשה את לבו. הם התרגלו למעשיהם הרעים עד שהאיסור נדמה להם כהיתר, וכאשר הם רואים את הצלחת הגויים סביבם, הם מבקשים לחקות את מעשיהם ולעבוד עבודה זרה. מכיוון שהאש כבר חרכה אותם והם נותרו אדישים למצבם, אין בהם עוד תקווה וסופם שהאש תכלה אותם לחלוטין.