חשבתם פעם לנסות לבנות כיסא או שולחן מענפים דקים וחלשים שמצאתם בגינה? סביר להניח שהם יישברו מיד. הנביא משתמש בדוגמה כזו ומדבר על עץ של גפן, שהוא עץ שאינו מתאים לבנייה. הוא מסביר שאפילו בִּהְיוֹתוֹ תָמִים, כלומר כאשר הענף היה שלם לגמרי, אי אפשר היה להשתמש בו כדי ליצור שום כלי. מתוך כך הוא מסיק ואומר: אַף כִּי, כלומר קל וחומר ועל אחת כמה וכמה, מה יקרה לעץ אחרי שאֵשׁ אֲכָלַתְהוּ, זאת אומרת אחרי שהאש כבר שרפה אותו, וַיֵּחָר, והוא התייבש ונחרך? הרי ברור שעכשיו העץ הזה בטוח לא מתאים לשום שימוש.
המשל הזה מתאר בעצם את המצב של עם ישראל באותה תקופה. כאשר העם חי בשלווה ובביטחון בארץ, הוא לא הקשיב לאזהרות של הנביאים ולא חזר בתשובה אל ה׳. עכשיו, אחרי שהאויבים כבר החריבו חלקים מהארץ, העם דומה לעץ שכבר נחרך באש. במקום להתעורר, לשפר את ההתנהגות ולהתקרב בחזרה אל ה׳, הם התרגלו למעשים הלא טובים שלהם ואפילו רצו לחקות את העמים האחרים מסביבם. הנביא מזהיר אותם בצער שאם הם ימשיכו להיות אדישים למצב שלהם ולא יתקנו את הדרך, הם עלולים לאבד גם את מה שעוד נשאר.