דימוי הגפן נושא בחובו משמעות סמלית עמוקה, שכן עם ישראל נמשל באופן מסורתי לגפן [חומת אנך]. הנביא מציג שאלה רטורית הבוחנת את ערכו המהותי של עץ הגפן כאשר הוא ניצב מול שאר העצים, במיוחד כאשר הוא מאבד את תכליתו העיקרית והיא הצמחת פרי.
השאלה מַה יִּהְיֶה עֵץ הַגֶּפֶן מִכָּל עֵץ מבקשת לברר מהו מעמדו ומהי נחיתותו של הגפן בהשוואה לשאר העצים [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנביא אינו מדבר על גפן תרבותית הנטועה בכרמים ומניבה פירות, שכן זו נחשבת וחשובה. תחת זאת, ההתמקדות היא במילה הַזְּמוֹרָה, שמשמעותה ענף שנכרת מעץ הגפן [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], הגדל פרא בין עצי היער ואינו עושה פירות [רש"י, מצודת דוד].
מתוך כך עולה נחיתותו הבולטת של עץ הגפן. בעוד שעצי יער רגילים אינם מניבים פרי, הם לפחות ראויים לשימוש מעשי כגון בניית בתים, יצירת כלים ומלאכה. לעומתם, עץ הגפן המדברי חסר כל ערך, שכן העץ שלו אינו צולח למלאכות אלו [רד"ק].
מנגד, ישנה גישה המפרשת את הפסוק על רקע הפעולה החקלאית של הרכבת עצים. לפי תפיסה זו, המילים מַה יִּהְיֶה שואלות מה יתהווה מן הגפן אם ירכיבו אותה בעץ אחר. בדרך כלל, הרכבת ענפי פרי זה בזה ממזגת את תכונותיהם, והרכבת עץ סרק חלש בעץ סרק חזק מעבה ומחזקת אותו. אולם, אם לוקחים זמורת גפן רכה וחלשה ומרכיבים אותה בתוך עצי יער עבים ועקרים, לא מרוויחים דבר. הגפן מאבדת את היכולת להוציא פרי בגלל עץ הסרק, אך גם אינה מרוויחה חוזק, שכן החומר שלה חלש מדי ואינו יכול להתקשות ולהתעבות כעצי היער [מלבי"ם].