בראשית, פרק ל״ו, פסוק ו׳

לאחר מות יצחק עוקר עשו את משפחתו ורכושו באופן קבוע מארץ כנען, ובכך מפריד את דרכו מיעקב. בעת העזיבה נאמר וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו, שכן הוא לא חשש לשלום ילדיו וסמך על נשיו שיטפלו בהם, והוא לוקח עמו גם את חיות הבית המבויתות שלו הכלולות במילים וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ. מסעו מנוסח במילים וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ, בין אם הכוונה היא לארץ שעיר המוכרת, לחיפוש אחר מרחב מחיה פנוי, או פשוט כדי להדגיש את עצם ההתרחקות מאחיו ללא יעד מוגדר. עזיבה זו מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו נבעה מהיעדר שטח מרעה מספיק לשניהם ומהשלמתו של עשו עם זכותו הבלעדית של יעקב על הארץ. מעבר לכך, עשו העדיף לוותר על נחלתו כדי להשתחרר מהאווירה הרוחנית של אחיו ולהימנע מעול השעבוד והגלות שגזר ה' על יורשי הארץ המובטחת.