בראשית, פרק ל״ו, פסוק א׳

לאחר קורות משפחת יעקב מוצגת השושלת המקבילה של עֵשָׂו, כאשר תוספת האות וי"ו במילה וְאֵלֶּה מחברת אותה ישירות לדורות הקודמים. המילה תֹּלְדוֹת מתייחסת לצאצאיו ולקורות חייו, ופירוט זה בא בין היתר להוכיח כי ברכות יצחק לעושר ולשלטון אכן התגשמו. ההדגשה כי הוּא אֱדוֹם מבהירה שעשו הוא עצמו אבי האומה האדומית. כינוי זה מבטא את אופיו הפזיז והרודף אחר תאוות, שכן הוא דבק בו על שם מראהו האדמוני ונזיד העדשים האדום שביקש מתוך עייפות ממעשיו הרעים. כמו כן, השם מעיד על חיבורו למידת הדין הנוקשה ורומז לכך שעל אף מראית העין, הוא עתיד להישפט על ידי ה'.