הושע, פרק י׳, פסוק ט״ו

החורבן המדיני והפיזי של ממלכת ישראל אינו מקרי, אלא כָּכָה עָשָׂה לָכֶם עגל הזהב שהוצב בעיר בֵּית אֵל, שהוא הגורם המרכזי לכל הצרות. הפורענות באה מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם, כפילות המדגישה שמדובר בזדון וברעה הגדולה מכל חטאי העם, או כזו שנועדה לרמוז על חזרה מדויקת על חטא העגל שבמדבר. קריסת המלכות מתוארת ככזו שהתרחשה בַּשַּׁחַר, כלומר בבוקר, בין אם כתיאור של חורבן פתאומי הנחשף באור יום לאחר ליל מצוקה, ובין אם כרמז לכך שהמלך האחרון נאסר כבר בתחילת מלכותו. בסופו של דבר נִדְמֹה נִדְמָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כלומר המלך נכרת והושמד לחלוטין, שקע בחוסר אונים, ושלטונו התברר כאשליה שהתפוגגה ונעלמה.