הושע, פרק י׳, פסוק ט׳

שורש ההשחתה של העם מתחיל כבר מִימֵי הַגִּבְעָה, תקופת פרשת פילגש בגבעה שבה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל בעבודה זרה לצד שפיכות הדמים. מאז אותו חטא קדום שָׁם עָמָדוּ בני העם בקיפאון רוחני שהווה תשתית לעבודה זרה בדורות הבאים, ואף ייתכן שחטאם הנוכחי חמור כל כך, עד שאילו חיו באותם ימים, כלל לא היו יוצאים למחות על העוולה. בגלל השלמתם עם החטאים, לֹא־תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְעָה מִלְחָמָה בהצלחה והם כשלו מלבער את העבודה הזרה, כאשר במקביל החוטאים בהווה משלים את עצמם שחורבן דומה לא ישיג אותם כעת למרות רשעתם. מלחמה זו כוונה עַל־בְּנֵי עַלְוָה, הם אנשי בנימין שפעלו בעוולה ובחוסר צדק, והתנשאו בגאווה כשסירבו להסגיר את הפושעים.