נפילתה של עבודת האלילים בממלכת ישראל מביאה עמה שבר עמוק וחרדה גדולה. רגע קריסתו של סמל הממלכה הופך ממוקד של שמחה ופולחן למקור של אבל ופחד לאומי.
המוקד של משבר זה הוא לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בעגלי הזהב שהציב ירבעם בעיר בית אל, כאשר השם "בית און" משמש ככינוי גנאי למקום [מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל]. השימוש במילה לְעֶגְלוֹת בלשון נקבה ורבים מעורר התייחסות: ייתכן שהיו שם עגלים רבים שנעשו כהעתקים לעגל המקורי [מצודת ציון, אברבנאל], או שהשימוש בנקבה בא להדגיש את חולשתם ואפיסת כוחם בעת הנפילה בשבי [מצודת ציון]. מנגד, ייתכן כי מדובר בעגל אחד בלבד, והשימוש ברבים נועד לגנאי או כדרך הנביאים להתייחס לכלל בלשון יחיד בהמשך הפסוק [אברבנאל]. כמו כן, ההתייחסות אליהם כזכר ונקבה במקביל נובעת מכך שמדובר בצורות דוממות חסרות חיים [רד"ק].
בעקבות הפגיעה בעגלים, יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרֹון. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה יָגוּרוּ משמעותה פחד וחרדה. תושבי העיר שומרון, שהייתה עיר הבירה והמעוז המרכזי של עבודת העגלים [רד"ק], ייתקפו אימה. מאחר שהעגל בבית אל היה קרוב אליהם גיאוגרפית יותר מהעגל שבדן [אברבנאל], נפילתו בידי אשור תעורר בהם חרדה קיומית. הם יבינו שאם אלוהיהם נלקח בשבי ולא הצליח להגן על עצמו, קל וחומר שלא יוכל להגן עליהם [מצודת דוד, אברבנאל]. מול גישה זו, מציג [מלבי"ם] פירוש שונה לחלוטין, לפיו יָגוּרוּ משמעותו התקבצות ואסיפה. לשיטתו, תושבי שומרון התקבצו כדי למרוד במלכם, הושע בן אלה, משום שביטל את עבודת העגל ואישר עלייה לרגל לבית המקדש של ה'.
הפסוק ממשיך ומתאר את המהפך הרגשי: כִּי־אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ. כְּמָרָיו הם כוהני עבודה זרה [מצודת ציון, רד"ק], אשר פניהם הושחרו מעמידה ממושכת מול השמש כחלק מפולחנם [מלבי"ם]. העם והכוהנים, שעד כה היו ששים ושמחים (יָגִילוּ) סביב העגל, שוקעים כעת באבל עמוק [רוב הפרשנים].
אבלם הכבד הוא עַל־כְּבוֹדוֹ כִּי־גָלָה מִמֶּנּוּ. כבודו של העגל גלה וסר ממנו כאשר נלקח בביזיון לשבי [רש"י, מצודת דוד], או כאשר נופץ ונשבר לרסיסים לעיני עובדיו [רד"ק, אברבנאל]. אובדן זה מסמל את המפלה, השוד והביזה שחוותה הממלכה כולה [ביאור שטיינזלץ]. לפי גישתו של [מלבי"ם], כבודו של העגל גלה ממנו ברגע שהמלך הרשמי ביטל את כבודו ואת מעמדו הלאומי.