הנביא משתמש במעגל החקלאי של עבודת האדמה כדי לשרטט מסלול ברור של תיקון רוחני ועבודת המידות. הפעולות הפיזיות בשדה משמשות משל מדויק לתהליכים הפנימיים שעל האדם להעביר את נפשו.
זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי־חֶסֶד
הפרשנים מסכימים כי חלק זה מנגיד בין ההשקעה האנושית לבין התגמול האלוהי. האדם נדרש לזרוע מעשים טובים, מצוות שבין אדם למקום וצדקה, אך הקציר שיקבל יהיה גדול לאין שיעור ממה שהשקיע. כשם שחקלאי זורע גרעין אחד וקוצר אלומות רבות, כך השכר מאת ה' אינו מחושב רק על פי שורת הדין והצדק, אלא מוענק מתוך חסד אלוהי שאין לו קצבה ומידה [רד"ק, מלבי"ם]. יש המוסיפים כי הפירות של מעשים אלו ניתנים לאדם כחסד כבר בעולם הזה, בעוד הקרן נשמרת לו לעולם הבא [רד"ק, חומת אנך]. גישה נוספת רואה כאן התייחסות ספציפית למצוות מתן צדקה, שהיא המצווה היחידה שבה מותר לאדם לנסות את ה' כדי לראות את הברכה שתצמח לו ממנה [חומת אנך].
נִירוּ לָכֶם נִיר
המילה "ניר" משמעותה חרישה, יצירת תלם או חפירה בעומק האדמה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכפי שהחקלאי חורש עמוק כדי לעקור את שורשי העשבים הרעים והקוצים לפני שהוא זורע, כך על האדם לחפור בעומק נפשו. עליו לעקור מליבו מידות רעות, תאוות, מחשבות פסולות ואמונות כוזבות, שכן אלו עלולים להשחית את "זרע" המעשים הטובים [מצודת דוד, מלבי"ם, חומת אנך]. מנגד, יש המפרשים את החרישה כמשל לעסק התורה שנועד להתגבר על יצר הרע [רש"י], כהכנת הלב לקבלת דברי תוכחה, או כקריאה שלא לשקוט לעולם מלהמשיך ולעשות טוב [רד"ק].
וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת־ה'
לאחר שהאדם הכין את קרקע נפשו וזרע את מעשיו, מגיע השלב שבו החקלאי נושא את עיניו לשמיים ומבקש גשם. זהו הזמן לקבוע עיתים קבועות, ולא רק באקראי, כדי לדרוש את ה' ולבקש את עזרתו [רש"י, מצודת דוד].
עַד־יָבוֹא וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם
המילה "ויורה" מתפרשת בשני אופנים המשלימים זה את זה. הפירוש הראשון קשור למילה "יורה" המציינת את הגשם הראשון. לאחר שהאדם מתפלל ודורש את ה', ירד עליו שפע רוחני ממרום, וה' ימטיר וישליך עליו צדק מן השמיים שירווה את נפשו הצמאה [אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת דוד]. הפירוש השני קשור ללשון הוראה ולימוד. כאשר אדם מתייגע בתורה ובמעשים טובים, ה' בא לסייע לו, מאיר את עיניו לכוון לאמת ומורה לו את צפונות התורה ודרכי הצדק [רש"י, רד"ק, חומת אנך]. יש שראו בהבטחה זו גם רמז עתידי לביאת המשיח, שיבוא וילמד תורה וצדק את העולם כולו [חומת אנך].