הושע, פרק י׳, פסוק ה׳

תושבי שומרון ייתקפו חרדה לגורל עגלי הזהב בבית אל, המכונים לגנאי לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן בלשון נקבה כדי להדגיש את חולשתם ואפיסת כוחם. כאשר העגל ייפול בשבי, התושבים יבינו שאלוהיהם אינו מסוגל להגן עליהם, ומתוך אימה קיומית זו יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן, אף שיש המפרשים מילה זו כהתקבצות למרד נגד המלך שביטל את פולחן העגל לטובת עבודת ה'. העם וכוהני העבודה הזרה, וּכְמָרָיו, שבעבר היו ששים ושמחים סביב העגל ועָלָיו יָגִילוּ, שוקעים כעת ביגון וכִּי־אָבַל עָלָיו עַמּוֹ. אבלם הוא עַל־כְּבוֹדוֹ כִּי־גָלָה מִמֶּנּוּ, שכן תפארת העגל סרה ממנו כאשר נלקח בביזיון, נופץ או איבד את מעמדו הלאומי, שבר המסמל את המפלה והביזה שחוותה הממלכה כולה.