הושע, פרק י׳, פסוק ד׳

החברה שקועה בתרבות של שקר ומרד בה', כאשר אנשיה דִּבְּרוּ דְבָרִים חסרי הבחנה ומבססים בריתות מושחתות המלוות בשבועות כזב של אָלוֹת שָׁוְא ומעשי כָּרֹת בְּרִית. כתוצאה מכך, המציאות הופכת להרסנית ומתוארת בדימוי חקלאי ולפיו וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט. העונש על חטאיהם, או מערכת הצדק עצמה שהפכה למעוותת ומרירה, ישגשגו במהירות כמו אותו עשב מר ורעיל המשתלט על החלקה. פורענות זו תכה בהם עַל תַּלְמֵי שָׂדָי, כלומר על חריצי שדות החריש, מקום המרמז לחטאיהם הקודמים בהסגת גבולות רעיהם ובהקמת מזבחות לעבודה זרה.