הושע, פרק ז׳, פסוק ט״ז

בעת משבר העם אינו מכוון את תשובתו כלפי מעלה אל ה' אלא פונה לאלילים או לבריחה חסרת תועלת, ולכן יָשׁוּבוּ לֹא עָל. התנהגות הפכפכה זו, שבה הם מעמידים פנים שחזרו בתשובה אך שבים לסורם, גורמת לכך שהָיוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה, שהיא קשת פגומה היורה את החץ לכיוון ההפוך ופוגעת ביורה עצמו. החצים הללו הם הדיבורים הקשים נגד ה' ונביאיו או הסכסוכים הפנימיים בין המנהיגים, ובגללם יִפְּלוּ בַחֶרֶב שָׂרֵיהֶם מִזַּעַם לְשׁוֹנָם. התוצאה של כל אלה היא זוֹ לַעְגָּם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, כלומר זאת המפלה שתגרום למצרים שאליהם פנו לעזרה לבוז להם על סכסוכיהם ועל הפורענות שהביאו על עצמם.