בזמן מצוקה מתגלה נתק עמוק בין סבלו של העם לבין אמונתו, כאשר זעקתו נותרת שטחית וחומרית. בלילה, כאשר בני העם יְיֵלִילוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם ובוכים על צרותיהם, הם וְלֹא זָעֲקוּ אֵלַי בְּלִבָּם ותפילתם אינה כנה, שכן הם מתכחשים להשגחת ה' ורואים בסבלם מקרה עיוור. דאגתם מתמקדת אך ורק בצרכים גשמיים, וביום הם עַל דָּגָן וְתִירוֹשׁ יִתְגּוֹרָרוּ, בין אם בנדידה ממקום למקום בחיפוש אחר מזון, ובין אם בהתקבצות סביב השפע כדי לאכול ולשתות. התמקדות זו בחומר מובילה לכך שיָסוּרוּ בִי, שכן הם מורדים בה' כבן סורר ומורה, ומדברים כלפיו דברי כזב וגנאי במקום לפנות אליו לעזרה.
הושע, פרק ז׳, פסוק י״ד
וְלֹא־זָעֲק֤וּ אֵלַי֙ בְּלִבָּ֔ם כִּ֥י יְיֵלִ֖ילוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם עַל־דָּגָ֧ן וְתִיר֛וֹשׁ יִתְגּוֹרָ֖רוּ יָס֥וּרוּ בִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.