הנביא מציג נתק טרגי בין סבלו של העם לבין המודעות הרוחנית שלו. גם ברגעי מצוקה קשים, זעקתם של בני העם נותרת שטחית, ממוקדת בצרכים חומריים ונעדרת כל פנייה כנה לה׳ או הכרה בהשגחתו.
כאשר בני העם שוכבים בלילה, חושבים על צרותיהם ועל הרעה העתידה לבוא עליהם, הם יְיֵלִילוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם – בוכים ומתלוננים [רד"ק, מצודת דוד]. ואולם, וְלֹא זָעֲקוּ אֵלַי בְּלִבָּם: הם אינם פונים אל ה׳ בתחינה [שטיינזלץ], וגם אם הם מתפללים, זוהי זעקה מן השפה ולחוץ ולא באמת מתוך לבם [מלבי"ם]. הסיבה לשתיקה זו כלפי שמיים היא כפירתם בהשגחה; הם סבורים שה׳ אינו שומע את צעקתם ואינו מודע למצבם, ורואים בצרותיהם מקרה עיוור ולא תוצאה של חטאיהם [רד"ק, מצודת דוד]. [אבן עזרא] מדמה זאת לחולה הסובל מכאבים, אך אינו קורא לרופא שיכול לרפא אותו. מנגד, [רש"י] מפרש את המילים כִּי יְיֵלִילוּ כתוצאה עתידית של מעשיהם – בגלל חטאיהם, בסופו של דבר תבוא עליהם יללה.
המוקד המרכזי של דאגת העם הוא החומר, כפי שמתבטא במילים עַל דָּגָן וְתִירוֹשׁ יִתְגּוֹרָרוּ. הפרשנים נחלקו בהבנת המילה יִתְגּוֹרָרוּ ובהקשר של חיפוש המזון. גישה אחת מפרשת את המילה מלשון גרות ונדודים; בשל הרעב וחסרון הלחם והיין, העם נודד ומשוטט מארץ לארץ כדי לחפש אוכל [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם]. הגישה השנייה מפרשת את המילה מלשון אסיפה וחיבור. לפי גישה זו, בשעת רעב, בני העם מתקבצים סביב כל מי שמביא תבואה לעיר, ומתלוננים על חסרון המזון במקום לפנות למקור הרעה [רד"ק, שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים פסוק זה דווקא על רקע של שפע: [רש"י] קושר את המילה למגורות (אסמים) של דגן, ומסביר כי דווקא השפע החומרי שצברו הוא שגורם להם למרוד. בדומה לכך, [אבן עזרא] מתאר כיצד הם מתחברים יחד ביום רק כדי לאכול ולשתות.
בסופו של דבר, יחסם של בני העם מוביל לכך שיָסוּרוּ בִי. הפרשנים מסכימים כי מדובר במרידה בה׳, הנובעת מהשורש סורר ומורה. [מצודת דוד] מסביר כי המרד מתבטא בכך שהם מייחסים את המאורעות למקרה ולא לה׳. [מלבי"ם] אף מדמה אותם ל"בן סורר ומורה" שאינו שומע בקול אביו ונמשך לזלילה וסביאה. פירוש נוסף העולה בדברי הפרשנים הוא שהם מדברים סרה ודברי גנאי וכזב כלפי ה׳ [אבן עזרא, מלבי"ם, שטיינזלץ].
[אבן עזרא] משרטט לאורך הפסוק ניגוד ציורי בין הלילה ליום: בלילה, עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, הם נמנעים מלזעוק אל ה', וביום, סביב הדָּגָן וְתִירוֹשׁ, הם מתקבצים כדי למרוד ולדבר בו כזבים.