דברי הימים ב, פרק א׳, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לחשוב מה הדבר הראשון שעושה מלך חדש כשהוא עולה לשלטון? שלמה המלך בוחר להתחיל את התפקיד שלו בכינוס ענק של כל המנהיגים, כדי להתפלל יחד. הכתוב מספר לנו וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה, אבל רגע, לא מפורט מה בדיוק הוא אמר! הסיבה לכך היא שאפשר להבין את המילים שלו בקלות מתוך מה שקרה מיד אחר כך. שלמה פשוט ציווה על כולם ללכת איתו אל הבמה הגדולה בגבעון, כדי לעמוד מול מזבח הנחושת המיוחד שבנה משה רבנו. כשהוא פונה לְכָל יִשְׂרָאֵל, הכוונה היא לא לכל אזרח ואזרח במדינה, אלא לשכבת ההנהגה והשרים של העם. בין המנהיגים האלו היו גם נשיאים מקומיים שנקראים רָאשֵׁי הָאָבוֹת. בדרך כלל, כשמלך רוצה להעביר פקודה, הוא קורא קודם כל למנהיגים הכי בכירים, והם מעבירים את ההוראה לשרים שמתחתיהם. אבל כאן קורה משהו הפוך ומעניין. שלמה פונה קודם כל לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת, שהם המפקדים הזוטרים יותר, ורק אחר כך קורא גם וּלְכֹל נָשִׂיא, שהם המנהיגים הבכירים. למה הוא שינה את הסדר הרגיל? מכיוון שזה היה כינוס מיוחד לכבוד ה', שלמה רצה לדבר ישירות עם המפקדים בשטח ולא להעביר להם הודעות דרך שליחים או מפקדים אחרים, ורק אחר כך הזמין גם את המנהיגים הגדולים להצטרף אליהם.