תארו לעצמכם אירוע עצום, התכנסות שבה המון אנשים מגיעים יחד לאוהל מועד. שלמה המלך מארגן שם מעמד גדול מאוד של הקרבת קורבנות לה' על מזבח הנחושת.
כאשר כתוב וַיַּעַל שְׁלֹמֹה, זה לא אומר ששלמה עשה את זה בעצמו. הוא זה שציווה וביקש שכך יהיה, אבל הכהנים הם אלו שעשו את העבודה בפועל. התנ"ך חוזר שוב על המילים וַיַּעַל עָלָיו, כי לפעמים כשיש משפט ארוך עם דברים אחרים באמצע, צריך להזכיר לנו מה הייתה הפעולה המקורית כדי שלא נתבלבל בסיפור.
בסוף מסופר שהוקרבו עֹלוֹת אָלֶף. אלף קורבנות זו כמות אדירה, וברור שאי אפשר להקריב את כולם בבת אחת. הכהנים עשו זאת לאט לאט ובהדרגה, במשך כל הזמן ששלמה המלך נשאר במקום, עוד לפני שהוא חזר לירושלים.