שלמה המלך ניהל רשת מסחר בינלאומית ענפה, שבה סחר הסוסים תפס מקום מרכזי. וּמוֹצָא הַסּוּסִים, כלומר המקור הבלעדי לסוסי המלך, היה ממצרים [רש"י], שהיוותה מרכז גדול לגידול סוסים [ביאור שטיינזלץ]. פרעה העניק לשלמה זכויות סחר בלעדיות על ייצוא הסוסים ממצרים [רד"ק].
סביב משמעות המילה וּמִקְוֵא קיימת מחלוקת פרשנית. גישה אחת גורסת כי משמעותה היא "מקווה", כלומר מקום איסוף וריכוז של הסוסים בתוך מצרים [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים כי הכתיב באות אל"ף כאן, לעומת הכתיב באות ה"א בפסוק המקביל בספר מלכים, נובע מכך שחלק מאותיות הניקוד מתחלפות זו בזו [מנחת שי, רד"ק]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה כצירוף של האות מ"ם עם שם המקום "קוא". לפי פירוש זה, קוא הוא אזור גיאוגרפי נוסף שהיה שופע בסוסים, והעובדה שהתרגום הארמי לא תרגם מילה זו מחזקת את הסברה שמדובר בשם פרטי של מקום [מצודת דוד, מצודת ציון].
בהתאם למחלוקת זו מתבאר המשך הפסוק. לפי הגישה הראשונה, סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ שלמה שלטו באותן נקודות איסוף במצרים, והם אלו שהיו מוכרים את הסוסים לסוחרים אחרים מדי שנה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, לפי הגישה השנייה, המלך שלח את סוחריו אל העיר קוא כדי שיקנו משם סוסים, כאשר המילה בִּמְחִיר מציינת שהם רכשו כל סוס בדיוק לפי ערכו ושווי השוק שלו [מצודת דוד, מצודת ציון].