תגובתו של ה' לבקשתו של שלמה חושפת את הקשר העמוק בין מחשבותיו הפנימיות של האדם לבין רצונותיו האמיתיים. כאשר ניתנת למלך ההזדמנות הנדירה לבקש כל דבר שבעולם, בחירתו מעידה על סדר עדיפויות רוחני ועל תחושת שליחות עמוקה כלפי העם שהוא מנהיג.
ה' פונה לשלמה ופותח במילה יַעַן, שמשמעותה בעבור או בגלל [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], ומציין את המילים הָיְתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ. המילה זֹאת מתייחסת לבקשה עצמה [מצודת דוד]. מאחר ששלמה העלה את בקשתו במסגרת חלום לילה, מתעוררת השאלה כיצד ניתן לשבח אדם על חלום, הרי חלומות נובעים מכוח הדמיון ואינם פרי של בחירה שכלית מודעת. התשובה לכך היא שעצם הופעת הבקשה בחלום מוכיחה כי ליבו של שלמה היה מלא במחשבות אלו עוד בהקיץ. הוא חשב על כך ללא הרף, ולכן חלומו רק שיקף את מה שכבר היה טמון עמוק בליבו [מלבי"ם]. יתרה מכך, עצם הבקשה הזו מעידה על כך שיש בליבו יראת שמים אמיתית [רש"י].
בהמשך, ה' מונה את הדברים ששלמה לֹא שָׁאַלְתָּ, כלומר לא ביקשת [ביאור שטיינזלץ]: הוא לא ביקש נְכָסִים, מונח הכולל בתוכו רכוש נייד, צאן, בקר ושדות [מצודת ציון], לא ביקש אֵת נֶפֶשׁ שֹׂנְאֶיךָ, כלומר לנצח את אויביו ולהפילם לפניו [רש"י, ביאור שטיינזלץ], וגם לא ביקש יָמִים רַבִּים, שהם חיים ארוכים [ביאור שטיינזלץ].
גדולתו של שלמה מתעצמת לנוכח ההזדמנות שניתנה לו. בדרך כלל, אין זה ראוי לאדם לבקש מה' שפע חומרי רב מדי, בעוד שעל דברי תורה וחכמה ניתן לבקש ללא גבול. אולם במקרה זה, מכיוון שה' פנה אליו ישירות ואמר לו לבקש כרצונו, שלמה היה יכול לבקש שפע חומרי עצום. שבחו הגדול הוא שבחר לעזוב את כל ענייני העולם הזה, וביקש אך ורק חכמה [חומת אנך].
שלמה לא ביקש חָכְמָה וּמַדָּע באופן סתמי. חכמה כללית יכולה לשמש גם להשגת עושר, מעמד וכבוד מצד הבריות. במקום זאת, הוא מיקד את בקשתו למטרה ברורה: אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת עַמִּי. מטרתו הייתה להשתמש בחכמה אך ורק כדי לשפוט ולהנהיג את העם בצדק. סיום הפסוק, במילים אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו, מלמד כי כוונתו הסופית של שלמה הייתה לקדש את שם ה'. הוא קיווה שכאשר העם יראה כיצד המלך שופט אותם כראוי, הם ישבחו וירוממו את ה' שהמליך עליהם מלך חכם וצדיק [חומת אנך].