אסא מצווה את כל שבט יהודה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ] לִדְרוֹשׁ אֶת־ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, כלומר לחפש את קרבת ה', ללמוד ולהתבונן בדבריו [ביאור שטיינזלץ]. דרישה זו מהווה את החלק העיוני והמחשבתי של עבודת ה' [מלבי"ם]. התנהגות זו של שבט יהודה עומדת בניגוד להתנהלותם של עשרת השבטים, אשר פנו לדרוש אלוהים אחרים וחדשים וזנחו את אלוהי אבותיהם [רש"י].
לאחר שלב העיון והלימוד, הפסוק עובר לשלב המעשי, וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה [מלבי"ם]. הפרשנים מציגים מספר גישות להבנת הכפילות של תורה ומצווה בחלק זה של הפסוק:
גישה אחת מחלקת בין לימוד למעשה, כאשר הַתּוֹרָה מכוונת ללימוד התורה עצמו, ואילו וְהַמִּצְוָה מתייחסת לקיום המעשי של המצוות [חומת אנך].
גישה שנייה מחלקת בין חלקי התורה, כך שהַתּוֹרָה רומזת לתורה שבכתב, והַמִּצְוָה רומזת לתורה שבעל פה [מלבי"ם].
גישה שלישית רואה בכך חלוקה של סוגי המצוות, לפיה הַתּוֹרָה משמעותה קיום מצוות עשה, והַמִּצְוָה עניינה שמירה והימנעות ממצוות לא תעשה [חומת אנך].