ניצחונו של אסא על הצבא הכושי הופך למרדף שבו האויב קורס לחלוטין, לא רק מעוצמת הלחימה אלא מחוסר כוח פיזי והתערבות אלוהית.
כאשר הצבא הכושי נסוג, וַיִּפֹּל מתוכם חללים רבים גם במהלך הבריחה עצמה [מלבי"ם]. תבוסתם מתוארת במילים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה, כלומר לא נותרה בהם כל חיות, יכולת הישרדות או סיכוי להצלה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ניטל מהם כוחם הפיזי והם פשוט לא יכלו להמשיך לנוס, שכן רוחם נשברה לחלוטין לפני ה' ולִפְנֵי מַחֲנֵהוּ, שהוא מחנה ישראל [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כתוצאה מקריסה מוחלטת זו, אסא ובני יהודה וַיִּשְׂאוּ, כלומר לקחו [מצודת ציון], רכוש עצום. השימוש במילה שָׁלָל מדויק ומשמעותי בהקשר זה. מאחר שחיילי האויב נפלו מעצמם מאפיסת כוחות, צבא ישראל לא נדרש לעסוק בלחימה ובהריגה כדי לבוז את מחנם. הם רק אספו את הרכוש הרב שנותר מאחור לאחר שבעליו קרסו, וזו המשמעות המדויקת של שלל הבא לידי המנצחים מאליו ללא צורך במאבק נוסף [מלבי"ם].