צבאו של המלך אסא הורכב משני כוחות מרכזיים, בני יהודה ובני בנימין, שלכל אחד מהם הייתה התמחות צבאית וכלי נשק ייחודיים. חיילי יהודה נשאו צִנָּה, שהיא מגן גדול ומקיף שנועד להגן על הלוחם מפני חרבות ורמחים, וכן היו חמושים ברֹמַח [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לעומתם, חיילי שבט בנימין נשאו מָגֵן, שייעודו הספציפי הוא הגנה מפני חיצים [מלבי"ם]. לוחמי בנימין היו ידועים מאז ומעולם כקשתים מיומנים במיוחד, ונראה שבתקופה זו השבט גדל והתפתח משמעותית [ביאור שטיינזלץ]. הם מכונים וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת, שכן הדרך למתוח את הקשת היטב כדי לירות למרחק רב הייתה באמצעות דריכה עליה ברגל [מצודת ציון].