צבאו של המלך אסא הורכב מחיילי יהודה ובנימין, שלכל אחד מהם הייתה התמחות צבאית וכלי נשק שונים. בני יהודה נשאו צִנָּה, מגן גדול ומקיף שנועד להגן מפני חרבות ורמחים, והיו חמושים בנשק מסוג רֹמַח. לעומתם, לוחמי שבט בנימין שגדל והתפתח באותה תקופה, נשאו מָגֵן שייעודו המיוחד הוא הגנה מפני חיצים. חיילים אלו היו ידועים מאז ומעולם כקשתים מיומנים ומכונים וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת, שכן הדרך למתוח את הקשת היטב כדי לירות למרחק רב הייתה באמצעות דריכה עליה ברגל.
דברי הימים ב, פרק י״ד, פסוק ז׳
וַיְהִ֣י לְאָסָ֗א חַ֘יִל֮ נֹשֵׂ֣א צִנָּ֣ה וָרֹ֒מַח֒ מִֽיהוּדָה֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף {ס} וּמִבִּנְיָמִ֗ן נֹשְׂאֵ֤י מָגֵן֙ וְדֹ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת מָאתַ֥יִם וּשְׁמוֹנִ֖ים אָ֑לֶף כׇּל־אֵ֖לֶּה גִּבּ֥וֹרֵי חָֽיִל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.