דברי הימים ב, פרק ז׳, פסוק י׳

וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, הוא חודש תשרי, המלך שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם, לאחר שביום הקודם כבר שוחררו מחובות חנוכת המקדש אך התעכבו בירושלים בשל קדושת החג ואיסור הנסיעה. ההמונים שבו לבתיהם כשהם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב על שזכו לראות את השכינה שורה במקדש, ואף התברכו בפרי בטן בזכות השתתפותם במצווה. שמחה זו הייתה עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִיד וְלִשְׁלֹמֹה, שכן בניין הבית בידי שלמה הוכיח שה' קיים את הבטחתו, בחר בשלמה בזכות חכמתו, ומחל לדוד על חטאו עם בת שבע. טובה זו הקיפה גם את וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, שנוכחו לדעת כי הם זוכים לשבת בשלווה תחת שלטון יציב. כמו כן, העם שמח על שה' מחל להם על שאכלו ושתו ביום הכיפורים, שחל בתוך ימי חנוכת המקדש שבהם נצטוו לחגוג ולא לצום.