מלכים ב, פרק ט״ו, פסוק כ׳

כדי לשלם את המס הכבד למלך אשור, בחר מנחם שלא להשתמש באוצרו האישי, ולכן וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת הַכֶּסֶף עַל יִשְׂרָאֵל והטיל את המעמסה הכלכלית על העם. את עיקר המס הוא גבה עַל כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, קציני הצבא, שכל אחד מהם נדרש לשלם סכום קבוע, ואת יתרת המס חילקו על שאר העם. הסכום שנגבה, חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד, היה משמעותי ושווה ערך להכנסה שנתית בסיסית של אדם. בעקבות קבלת התשלום שב מלך אשור לארצו וְלֹא עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ, כלומר לא התעכב כלל בארץ ישראל. עזיבתו המיידית פירושה מצד אחד שהוא לא נשאר להגן על ישראל מאויבים אחרים, אך מצד שני הוא עזב מבלי להזיק ולזרוע הרס.