מלכים ב, פרק כ״ד, פסוק ח׳

שלטונו העצמאי של יהויכין החל כאשר היה בֶּן־שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ, לאחר שכבר בגיל שמונה הומלך כדי להבטיח את רצף השלטון מפני הדחה או כדי למנוע מטוענים אחרים לרשת את הכתר. לחלופין, מספר השנים אינו מתייחס לגילו אלא למניין שנות שלטונו של נבוכדנצר או לזמן שחלף מאז גזרת הגלות. ימיו על כס המלוכה היו קצרים, ורק וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, נתון המעגל ומשמיט עשרה ימים נוספים. תקופה זו נגדעה כאשר נכנע לנבוכדנצר מלך בבל בתקווה שיחמול עליו וישאיר אותו על כסאו כבעל ברית. אולם, נבוכדנצר חשש שיהויכין ימרוד בו כפי שעשה אביו, ולכן אסר אותו והמליך תחתיו את דודו צדקיהו.