מלכים ב, פרק כ״ד, פסוק ח׳

עלייתו של יהויכין לכס השלטון התרחשה בתקופה סוערת ומלאת תהפוכות פוליטיות, ושלטונו נגדע באחת לאחר פרק זמן קצר ביותר.

הכתוב מציין כי בֶּן־שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ, נתון העומד בסתירה לפסוק המקביל בספר דברי הימים, שם נכתב כי היה בן שמונה שנים בלבד. הפרשנים מציעים מספר דרכים ליישב פער זה. הגישה המרכזית גורסת כי יהויכין הומלך למעשה פעמיים: תחילה בגיל שמונה, ולאחר מכן החל את שלטונו העצמאי בגיל שמונה עשרה. באשר לנסיבות המלכתו המוקדמת ישנן שתי דעות: יש הסבורים כי אביו, יהויקים, חשש שהמעצמות הזרות ידיחו אותו כפי שעשו לאחיו, ולכן מיהר להבטיח את רצף השלטון והמליך את בנו עוד בחייו [רד"ק]. מנגד, יש הטוענים כי פרעה מלך מצרים הוא שהמליך את יהויכין הילד תחת אביו, כדי למנוע מבניו של יואחז (המלך הקודם שהודח) לדרוש את זכותם לרשת את המלוכה [מלבי"ם].

גישה שונה לחלוטין מציעה כי המספרים אינם מתייחסים לגילו של יהויכין כלל, אלא מונים שנים לאירועים חיצוניים: שמונה עשרה שנים לשלטון נבוכדנצר, או שמונה שנים מאז שנחתם גזר הדין לגלות [רד"ק בשם סדר עולם]. דעה נוספת ניסתה לפתור את הסתירה בטענה שהמילים "ועשרת ימים" המופיעות בדברי הימים מכוונות לעשר שנים שיש להוסיף לגיל שמונה, אך פירוש זה נדחה כדחוק [מלבי"ם בשם אברבנאל].

הפסוק ממשיך ומתאר כי וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם. ספר דברי הימים מוסיף עוד עשרה ימים, אך הכתוב כאן עיגל את המספר ולא ציין אותם [רד"ק]. הסיבה לקיצור ימיו על כס המלוכה נעוצה במצור הבבלי על ירושלים. כאשר נבוכדנצר מלך בבל הגיע לעיר, יהויכין יצא אליו ונכנע יחד עם אמו ושריו. מטרתו הייתה להחניף לנבוכדנצר, לקבל עליו את עולו, ולקוות כי המלך הבבלי יחמול עליו וישאיר אותו על כסאו. אולם, נבוכדנצר סירב. הוא הניח כי כשם שיהויקים האב מרד בו, כך יעשה גם הבן, על פי הכלל שמכלב רע לא יוצא גור טוב. לפיכך, הוא אסר את יהויכין, העביר אותו מתפקידו, והמליך תחתיו את דודו, צדקיהו [אברבנאל].