חילופי השלטון ביהודה מתבצעים תחת תכתיב מוחלט של האימפריה הבבלית, אשר מפגינה את שליטתה לא רק בעצם מינוי המלך אלא גם בעיצוב מחדש של זהותו. מלך בבל ממליך את מַתַּנְיָה דֹדוֹ, שהוא דודו של יהויכין המלך הגולה, ובנו של יאשיהו ואחיו של יהויקים [ביאור שטיינזלץ], ומציב אותו תַּחְתָּיו, כלומר במקומו של המלך הקודם [מצודת ציון].
זהותו המדויקת של צדקיהו עמדה במוקד דיון פרשני, שכן בעוד שכאן הוא מתואר כדודו של יהויכין, בספר דברי הימים הוא מכונה "אחיו". יש פרשנים שניסו ליישב סתירה זו בטענה שהמילה "דוד" משמעותה כאן ידיד ואהוב, או שהציעו קשרי משפחה מורכבים ולא שגרתיים כדי לגשר על פערי הגילים בין הדורות. אולם, הגישה המרכזית [מלבי"ם] דוחה הסברים אלו ודבקה במשמעות הפשוטה: מתניה אכן היה דודו של יהויכין. הסיבה לבלבול נובעת מכך שגם ליהויקים היה בן בשם צדקיהו (שהיה אחיו של יהויכין). עם הארץ רצה להמליך את האח הזה, אך נבוכדנצר התערב, המליך את מתניה הדוד, ושינה את שמו לצדקיהו. בכך סימן מלך בבל שמתניה הדוד תופס את מקומו של צדקיהו האח, שהיה הטוען הטבעי לירושת המלוכה.
פעולת שינוי השם, וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ, נועדה בראש ובראשונה לבטא את מרותו המוחלטת של מלך בבל על מלך יהודה [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, השם החדש טמן בחובו אזהרה כפולה. במישור המדיני, השם נועד להזכיר למלך שעליו לנהוג בצדק כלפי מלך בבל ולא להפר את בריתו עמו [ביאור שטיינזלץ]. במישור הרוחני, הפרשנים מסכימים כי השם "צדקיהו" מהווה איום מפורש: ה' יצדיק עליך את הדין ויעניש אותך בצדק, אם תעז למרוד באימפריה [רש"י, רד"ק].