מותו של המלך יהויקים מתואר במילים שלכאורה מצביעות על פטירה שלווה וקבורה מכובדת, אך מאחורי ניסוח זה מסתתר סוף טראגי ומשפיל.
הפרשנים מסכימים כי הביטוי וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו אינו מתאר קבורה מסודרת בקברי המלכים או מוות טבעי על המיטה. משמעות הביטוי כאן היא עצם הפטירה מן העולם בלבד, בדומה לביטוי המקראי "נאסף אל עמיו", שכן למעשה יהויקים כלל לא זכה לקבורה.
נבוכדנצר מלך בבל אסר את יהויקים בנחושתיים במטרה להגלותו לבבל. במהלך הדרך, בעודו נגרר על ידי שוביו, הוא מת בידיהם. בכך התקיימה בו הנבואה כי יזכה ל"קבורת חמור", שבה גופתו נסחבת ומושלכת בביזיון על הדרך, מבלי להיקבר כלל יחד עם אבותיו [רש"י ומצודת דוד].