הגעתו של צבא בבל לירושלים והטלת המצור עליה באו כתגובה למרד של יהויקים, אביו של המלך יהויכין [ביאור שטיינזלץ]. המילים בָּעֵת הַהִיא מכוונות לתקופת תחילת השנה, כפי שמפורש במקביל בספר דברי הימים [רד"ק].
באשר לזהות התוקפים, קיים הבדל בין האופן שבו המילה נכתבת לאופן שבו היא נקראת. המילה נכתבת בפסוק בלשון יחיד, עלה, אך נקראת בלשון רבים, עָלוּ [מנחת שי]. פער זה משקף את שלבי המערכה: הקריאה בלשון רבים מציינת כי בתחילה עלו לירושלים עבדיו של נבוכדנצר. מנגד, הכתיב בלשון יחיד מלמד כי נבוכדנצר עצמו עלה אל העיר בשלב מאוחר יותר, ומצא את כוחותיו כשהם כבר צרים עליה [רד"ק].
המשמעות של וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר היא שהבבלים הקימו סביב ירושלים מערכות צבאיות כדי לכבוש אותה. הבחירה במונח "מצור" מבטאת את מצבם הקשה של תושבי העיר, שמצאו את עצמם נתונים בסגר ובמצוקה [מצודת דוד].