תארו לעצמכם שאתם מקבלים תפקיד חשוב מאוד, אבל אחרי זמן קצר לוקחים לכם אותו. זה בדיוק מה שקרה למלך יהויכין. הכתוב מספר לנו שבֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ. אבל רגע, בספר אחר בתנ"ך שנקרא דברי הימים, מסופר שהוא היה רק בן שמונה! איך זה יכול להיות? ההסבר הוא שיהויכין הומלך פעמיים. בפעם הראשונה הוא היה ילד קטן בן שמונה, ואבא שלו, שפחד שיקחו ממנו את המלוכה, הפך אותו למלך יחד איתו. בפעם השנייה, כשהיה בן שמונה עשרה, הוא התחיל למלוך לגמרי לבד.
התקופה שבה הוא שלט לבדו הייתה קצרה מאוד. הכתוב מציין שוּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם. האמת היא שהוא מלך שלושה חודשים ועוד עשרה ימים, אבל הפסוק שלנו פשוט מעגל את המספר. ולמה המלוכה שלו הסתיימה כל כך מהר? באותם ימים, מלך בבל החזק, נבוכדנצר, הגיע להטיל מצור על ירושלים. יהויכין החליט להיכנע ויצא אליו יחד עם משפחתו והשרים שלו. הוא קיווה שאם הוא יוותר ויקבל על עצמו את השלטון של בבל, נבוכדנצר ירחם עליו וירשה לו להישאר מלך. אבל נבוכדנצר לא סמך עליו. הוא זכר שאבא של יהויכין מרד בו בעבר, וחשש שגם הבן יתנהג בדיוק כמו אביו וימרוד בו גם כן. לכן, הוא אסר את יהויכין, לקח ממנו את תפקיד המלך, והכתיר במקומו את דודו צדקיהו.