תארו לעצמכם שצבא ענק וחזק מקיף את העיר שלכם, מה הדבר הנכון לעשות? המלך הצעיר יהויכין הבין שהמצב מסוכן מאוד, והוא בחר לוותר על הכיסא שלו ועל החופש שלו כדי להציל את תושבי העיר.
כאשר כתוב וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין... עַל מֶלֶךְ בָּבֶל, הכוונה היא שהוא יצא כדי להיכנע ולהשלים עם מלך בבל, ולא כדי להילחם בו. המילה עַל כאן משמעותה פשוט "אל". יהויכין קיווה שאם הוא ימסור את עצמו בשקט, מלך בבל ירחם עליו.
למרות התקווה של יהויכין לשלום, מלך בבל סירב. הוא החליט לקחת את יהויכין לארץ רחוקה יחד עם כל האנשים החשובים שעטפו אותו, שנקראים שָׂרָיו וְסָרִיסָיו, כלומר השרים והגיבורים שלו.
הסיבה לכך שכתוב וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל והוריד אותו מהמלוכה, היא שמלך בבל פחד. אבא של יהויכין מרד בעבר בבבל, ומלך בבל חשב לעצמו שאי אפשר לסמוך על בן של מורד, כי אולי גם הוא יחליט למרוד בו יום אחד. כל האירוע הזה התרחש בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ, כלומר בשנה השמינית מאז שנבוכדנצר מלך בבל התחיל למלוך.