דברי הימים א, פרק י׳, פסוק ג׳

לאחר שנפלו בניו, וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה עַל שָׁאוּל והוא הפך ליעד המרכזי של האויב, אך הוא בחר שלא לנוס אלא להישאר ולקבל עליו את הדין. בשלב זה וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים בַּקָּשֶׁת, כאשר פלוגת קשתים פלשתית איתרה אותו והחלה לירות לעברו חצים, פגיעה המבטאת השגחה עליונה שכן שאול נפל באומנות הלחימה המזוהה עם שבטו לאחר שסרה מעליו תמיכת ה'. עקב כך וַיָּחֶל, מונח שמשמעותו היא ששאול נתקף בחרדה עמוקה שמא ייתפס חי ויעבור התעללות, או לחלופין שהוא נפצע באורח קשה מפגיעת החצים שנורו לעברו מרחוק.