דברי הימים א, פרק י׳, פסוק ג׳

שוו בנפשכם מלך אמיץ שעומד בלב שדה הקרב, כשמסביבו נותרו רק לוחמים מעטים. המצב של שאול המלך הופך לקשה מאוד. וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה עַל שָׁאוּל, כי אחרי שבניו נהרגו, צבא האויב מחפש בעיקר אותו. למרות זאת, שאול לא בורח. הוא בוחר להישאר בגבורה ולקבל את מה שה׳ החליט עבורו, כדי לזכות להיות יחד עם שמואל הנביא בעולם הבא. פתאום, קבוצה של קשתים פלשתים מגלה איפה הוא נמצא ומתחילה לירות לעברו חצים. המילים וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים בַּקָּשֶׁת מספרות לנו שהם איתרו אותו. יש כאן עניין שגורם לנו לחשוב: שבט בנימין, השבט של שאול, היה מפורסם מאוד במומחיות שלו לירות בקשת. אבל עכשיו, כשה׳ כבר לא עוזר לשאול כבעבר, הוא נופל דווקא מול הנשק שהכי מזוהה עם השבט שלו. כששאול רואה את הקשתים, הוא נתקף בפחד עצום. המילה וַיָּחֶל מגיעה מהמילה חלחלה, שמשמעותה רעדה ופחד עמוק. שאול לא פחד מהקרב עצמו, אלא חשש מאוד שהאויבים יתפסו אותו בחיים ויתנהגו אליו בצורה אכזרית ורעה.