רגעיו האחרונים של שאול המלך בשדה הקרב מלווים בתגובתו הטרגית של משרתו הנאמן ביותר. כאשר הכתוב מציין כִּי מֵת שָׁאוּל, יש לזכור את ההקשר המלא כפי שהוא מופיע בספר שמואל, שם מתברר ששאול לא מת מיד בעקבות נפילתו על חרבו, אלא נהרג לבסוף על ידי הנער העמלקי, שאותו ביקש שאול להמיתו [רלב"ג].
המניע למעשהו הקשה של נושא הכלים מוסבר בעומק הקשר והחיבור שהיו בינו לבין המלך. מתוך הקרבה העזה, ברגע שראה ששאול אינו בין החיים, הוא חש שגם לחייו שלו אין עוד טעם או קיום [ביאור שטיינזלץ]. באשר לאופן ביצוע המעשה, וַיִּפֹּל גַּם־הוּא עַל־הַחֶרֶב, קיימת גישה המפרשת כי נושא הכלים לא השתמש בנשקו האישי, אלא נפל על חרבו של שאול עצמו, אשר בלטה ויצאה מגופו של המלך מעבר לעבר [חומת אנך].