לאחר נפילתו של שאול המלך בקרב, הפלשתים לוקחים את שללו וגופתו ומציגים אותם לראווה במקדשיהם. וַיָּשִׂימוּ אֶת כֵּלָיו – הניחו את כלי נשקו בתוך בית אלוהיהם [ביאור שטיינזלץ], וְאֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ – את ראשו, תָקְעוּ – תלו או הוקיעו, בתוך בֵּית דָּגוֹן – מקדשו של אליל פלשתי העשוי בדמות דג [מצודת ציון].
הפרשנים מסכימים כי פסוק זה בא להשלים פער מידעי מתוך התיאור המקביל המופיע בספר שמואל. בעוד שבספר שמואל מסופר שהפלשתים תקעו את גוויתו של שאול בחומת בית שאן, כאן מתגלה פרט נוסף שלא הוזכר שם: הפלשתים הפרידו בין הראש לגוף. את הגוויה יחד עם גוויות בניו תלו על החומה, ואילו את הגולגולת תלו בתוך בית דגון [מצודת דוד, רד"ק].
השלמה זו שופכת אור גם על מעשה הגבורה של אנשי יבש גלעד. כאשר הללו יצאו לחלץ את שרידיו של שאול, מתוך הכרת הטוב על כך שהושיע אותם בעבר מיד נחש העמוני, הם הצליחו לקחת רק את הגוויות מחומת בית שאן. את הראש הם לא יכלו להוציא ולקחת עמם, משום שהוא היה שמור ומוגן בתוך מקדש דגון [רד"ק, מלבי"ם].