דברי הימים א, פרק י׳, פסוק י׳

יצא לכם פעם לקרוא סיפור ולהרגיש שחסר בו פרט קטן כדי להבין את התמונה המלאה? זה בדיוק מה שקורה כאן בסיפור על שאול המלך. אחרי ששאול נפל בקרב, הפלשתים לקחו את השלל שלו כדי להתגאות בניצחון שלהם. הם וַיָּשִׂימוּ אֶת כֵּלָיו, כלומר לקחו את כלי הנשק שלו והניחו אותם בתוך המקדש של האלילים שלהם. את הראש של שאול, וְאֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ, הם תָקְעוּ, שזה אומר תלו והציגו לראווה, בתוך בֵּית דָּגוֹן, שהיה המקדש של אליל פלשתי מיוחד בצורת דג. הפרט הזה משלים לנו פער מספר שמואל, שם מסופר שהפלשתים תלו את גופתו של שאול על חומת העיר בית שאן. עכשיו אנחנו מבינים שהפלשתים הפרידו בין הגוף לראש. את הגוף הם תלו בחוץ על החומה, אבל את הראש הם שמרו בפנים, בתוך המקדש. ההסבר הזה שופך אור על מעשה הגבורה של אנשי יבש גלעד. האנשים האלו זכרו ששאול המלך עזר להם והציל אותם בעבר, ומתוך הכרת הטוב הם יצאו באומץ לחלץ את שאריות גופתו כדי לתת לו כבוד אחרון. הם הצליחו להוריד את הגוף מהחומה ולקחת אותו איתם, אבל הם לא יכלו לקחת את הראש, כי הוא היה שמור ומוגן היטב בתוך מקדש דגון.