דברי הימים א, פרק י׳, פסוק י״ב

יצא לכם פעם לחשוב איך אפשר להגיד תודה למישהו שהציל אתכם, אפילו אם זה דורש מכם המון אומץ? זה בדיוק מה שעשו אנשי העיר יבש גלעד למען שאול המלך. כשהם שמעו ששאול ובניו נפלו במלחמה והפלישתים לקחו אותם, וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל. אלו היו קבוצה של אנשים גיבורים ונועזים שיצאו למבצע חילוץ מסוכן. הם נכנסו לעיר של הפלישתים כדי להחזיר את שאול ובניו הביתה בכבוד, וַיְבִיאוּם יָבֵישָׁה, כלומר הביאו אותם אל העיר שלהם, יבש גלעד. שם הם ערכו להם קבורה מכובדת. כשכתוב שוַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹתֵיהֶם, הכוונה היא לא רק לשלד, אלא לכל הגוף שלהם, כי זהו ביטוי שהיה נהוג להשתמש בו בתנ"ך. הם קברו אותם בשטח מיוחד בעיר תַּחַת הָאֵלָה, שהוא סוג של עץ שלא נותן פירות. לאחר מכן, אנשי העיר וַיָּצוּמוּ שִׁבְעַת יָמִים. למה דווקא שבעה ימים? קודם כל, כי אלו ימי האבל הרגילים, והם גם היו קרובי משפחה של שאול. אבל יש כאן גם זיכרון מיוחד: בעבר, כאשר מלך בשם נחש העמוני איים על העיר יבש גלעד, הוא נתן להם שבעה ימים להיכנע. באותם ימים הם צמו והתפללו, ומי שהגיע וחילץ אותם מהצרה היה שאול המלך. עכשיו, מתוך אהבה והכרת תודה עמוקה על כך שהציל אותם אז, הם סיכנו את עצמם וצמו שוב שבעה ימים כדי לחלוק לו כבוד אחרון.