דברי הימים א, פרק י׳, פסוק ד׳

I Chronicles 10:4Sefaria

וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ אֶל־נֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ ׀ וְדׇקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּן־יָבֹ֜אוּ הָעֲרֵלִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וְהִתְעַלְּלוּ־בִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד {ס} וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ׃

ברגעי חייו האחרונים בשדה הקרב, מול סכנת השבי, שאול המלך בוחר במוות ומבקש מנושא כליו: שְׁלֹף את חרבך מתערה וְדָקְרֵנִי בגופי כדי להמיתני. בקשתו נובעת מהחשש שהאויבים ימצאו אותו חי וְהִתְעַלְּלוּ־בִי, כלומר יבזו ויענו אותו, והוא מעדיף למות מיד כדי למנוע זאת. למרות הפקודה, נושא הכלים וְלֹא אָבָה, כלומר לא רצה לעשות זאת, כִּי יָרֵא מְאֹד בין אם מתוך פחד מה' מלפגוע במשיחו ובין אם בשל קשר נפשי עמוק שמנע ממנו להרוג את מפקדו. משהבין זאת שאול, הוא לוקח את החרב בעצמו וַיִּפֹּל עָלֶיהָ במטרה להתאבד. מכיוון שנפילה על חרב אינה ממיתה בקלות, שאול רק נפצע אנושות ונותר גוסס עד שהומת סופית.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ג׳
פסוק ה׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.