דברי הימים א, פרק י״ב, פסוק י״ח

מתוך חשש מאנשי שבט בנימין שרדפו אחריו, וַיֵּצֵא דָוִיד ממצודתו לקראת הבאים ומציב בפניהם שתי אפשרויות. הוא מצהיר כי אִם־לְשָׁלוֹם בָּאתֶם אֵלַי לְעָזְרֵנִי, תקוותו ותפילתו היא שיִהְיֶה־לִּי עֲלֵיכֶם לֵבָב לְיָחַד, מתוך איחוד מוחלט ואהבה. מנגד, הוא חושש שמא הגיעו וְאִם־לְרַמּוֹתַנִי לְצָרַי, במטרה להונות אותו ולגרום לו להוריד את הגנתו למען אויביו, וזאת בְּלֹא חָמָס בְּכַפַּי וללא כל עוול מצידו. דוד מפקיד את ההכרעה בידי שמיים וקובע כי במקרה של מלכודת יֵרֶא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְיוֹכַח. הוא סמוך ובטוח שה' ישפוט ויברר את האמת, יחשוף את המרמה וייתן לו את התבונה להישמר מפניהם.