ההתערבות האלוהית במערכה מול הפלשתים מתבטאת במתן אות פלאי ומדויק שנועד להדריך את צבא ישראל מתי בדיוק לפתוח בהתקפה. הציווי הוא להמתין עד שייבקע קול הצעדה, כלומר קול של פסיעות וצעדי אנשים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. קול זה יישמע באופן לא טבעי בראשי הבכאים, בצמרות העצים, ורק הוא יהווה את הסימן המובהק ליציאה לקרב [ביאור שטיינזלץ].
המשמעות של הופעת הקול היא כִּי יָצָא הָאֱלֹהִים לְפָנֶיךָ, כלומר ה' שולח את מלאכו להכות במחנה האויב ולהוביל את הניצחון [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. נשאלת השאלה מדוע ה' מתנה את הישועה בתחבולות אלו ובהמתנה לזמן קבוע, הרי כוחו אינו מוגבל והוא יכול להושיע בכל דרך. ההסבר לכך הוא שהדבר נועד לנסות את דוד, כדי לבחון האם יקפיד לשמור במדויק על ציוויי ה' הנוגעים לניהול המלחמה, או שמא יקל בהם ראש כפי שעשה שאול המלך לפניו [מצודת דוד].